אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' מכתשים_מפעלים כימיים בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשת הקובלת להתיר לה הבאת ראיית הזמה, מכח סעיף 165 ולחילופין מכח סעיף 167 לחסד"פ, לאחר שנסתיים שלב שמיעת הראיות בתיק וניתן צו להגשת סיכומים.

2.תמצית טענת הקובלת היא, כי "מודל האיירמוד" (מודל של פיזור המזהמים באויר) אשר הוצג בחוות הדעת מטעם הנאשמים, מוביל למסקנות מוטעות לעניין גרימת הנאשמים לזיהום אויר, לאור טענתה לפגמים שנפלו בהרצת המודל.

לאור טענתה כי המדובר בטענה לא נכונה ואשר עלתה לראשונה בפרשת ההגנה, עותרת הקובלת להתיר לה הגשת תעודת עובד ציבור בעניין דו"ח תלונות ריח ודו"ח חומרים אורגנים בישובים, לשנים 1998-2004, כראייה לסתירת טענת ההגנה המצוינת לעיל.

לחילופין, עותרת הקובלת להתיר לה הבאת הראיה בהסתמך על סעיף 167 לחסד"פ, שאינו מוגבל לטענות מפתיעות, לאור הצורך הנטען בראיה לשם הגעה לחקר האמת, והעדר פגיעה ביכולת הנאשמים להתגונן מפניה כראוי.

3.הנאשמים מתנגדים לבקשה מטעמים מספר, ובעיקרם של דברים בטענה כי אין המדובר כלל בטענה מפתיעה, כי אם בטענת הגנה ידועה מראש המהווה התגוננות מפני יסודות מיסודותיה של העבירה בה הם מואשמים (גרימת זיהום אויר בעל השפעה סביבתית, על פי סעיף 4 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961) ואשר בתור שכזו בוודאי לא יכולה להוות טענת הגנה מפתיעה.

הנאשמים טוענים כי היעתרות לבקשה יהא בה כדי לגרום להם עיוות דין, יכולתם להתגונן תיפגע, לאחר שאיבדו את ההזדמנות אשר עמדה לרשותם לחקירת עדי התביעה ולהגשת ראיות מתאימות לסתירתה, להבהרתה או לישובה עם ראיותיהם, לו היתה הראיה הנדונה נכללת בראיות התביעה.

עוד טוענים הנאשמים כי אין להתיר הגשת הראיה אף לא מכח סעיף 167 לחסד"פ, לאור העובדה כי הראיה הנדונה היתה ידועה לקובלת ומצויה ברשותה מזה זמן רב, כמו גם עמדת מומחי הנאשמים בעניין מודל הפיזור אשר היתה מוכרת לקובלת (חוות הדעת הוגשה עוד בחודש 1/09), אלא שהקובלת היא שבחרה בדרך ההוכחה בה בחרה, מתוך תפיסה משפטית מסוימת ועל כך אין לה על מי להלין, אלא על עצמה.

מכל מקום, הקובלת איננה מבהירה די הצורך מהו הטעם המיוחד בגינו תותר הבאת הראיה בשלב זה של המשפט, שעה שהשימוש בסמכות עפ"י סעיף 167 לחסד"פ ייעשה כקביעת הפסיקה, במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל.

4.החלטתי לדחות את הבקשה, מנימוקי הנאשמים המקובלים עלי.

מאחר ובקובלנה דנן הואשמו הנאשמים בעבירות עפ"י סעיף 4 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, אכן צפויות טענות להעדר גרימה של זיהום אוויר בעל השפעה סביבתית, ובוודאי אינן בגדר טענות מפתיעות.

בהתאם לסעיף 165 לחסד"פ, הראיות אותן רשאי בית המשפט להתיר לתביעה להביא, הינן ראיות הבאות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה, ואשר אותן לא יכול היה התובע לצפות מראש. דהיינו, הטענה היא הטעונה הפתעה, אשר כדרישת הסעיף עליה לעלות במפתיע מראיות ההגנה, ולא ראיה מן הראיות שהובאו ע"י הנאשמים להוכחת טענה מטענותיהם, שהינה בגדר טענה "רגילה", שאיננה מפתיעה.

להוכחת טענותיהם רשאים הנאשמים להציג כל ראיה במסגרת פרשת ההגנה, ואילו על הקובלת להציג ראיותיה כמקשה אחת במסגרת פרשת התביעה, בעוד שאין לה זכות מוקנית להגיב לראיות שהובאו מטעם ההגנה, כל עוד הן באות בתמיכה לטענות הגנה שאינן מפתיעות.

זכותה של הקובלת להגשת ראיות לשם הוכחת טיעוניה מוצתה עם תום פרשת התביעה, בכפוף כאמור למצב בו נטענת טענת הגנה מפתיעה, וככל שבחרה היא בדרך הוכחה כזו או אחרת ונמצאה מֵצרה על כך בדיעבד, אין לה להלין אלא על עצמה, ובוודאי שלא יהא זה צודק ונכון להתיר לה עריכת מקצה שיפורים כעת, תוך פגיעה בזכות ההגנה של הנאשמים.

טענתם של הנאשמים כי לא גרמו לזיהום אוויר שיש בו השפעה סביבתית הינה טענת הגנה הנובעת במובהק מן הצורך להפריך את התקיימותו של יסוד מיסודות העבירה, ובתור שכזו אין היא מהווה טענה מפתיעה כלל ועיקר.

כראיה להוכחת הטענה האמורה, הובאה חוות דעת המומחית, במסגרתה הוצג "מודל האיירמוד" שהינו מודל של פיזור מזהמים באוויר, והקובלת בחרה בדרך שנראתה בעיניה להתמודדות עם ראיה זו (בדרך של חקירה נגדית על חוות הדעת והצגת ראיות לפי שיקול דעתה).

בנסיבות אלה, הבאת ראיה חדשה כעת לשם התמודדות עם ראיית ההגנה האמורה, איננה בגדר ראיית הזמה.

5.חוות הדעת מטעם הנאשמים העוסקת ב"מודל האיירמוד" הוגשה עוד בחודש 1/09, טרם תחילת פרשת ההגנה, וככל שסברה הקובלת כי המדובר במודל בעל פגמים המוביל למסקנות מוטעות, היתה יכולה להביא ראיותיה כבר בשלב האמור, תוך שלא ברור מדוע המתינה זמן כה רב, עד לאחר תום פרשת ההגנה, שעה שברי כי המדובר בראיה שהיתה מצויה ברשותה ו/או בשליטתה בשלב מוקדם לראיות ההגנה.

כן, לא נימקה הקובלת עתירתה החלופית להתרת הגשת הראיה כעת ובאיחור כה רב מכח סעיף 167 לחסד"פ, ולפיכך לא שוכנעתי כי אמנם המדובר בראיה שהיא הכרחית להגעה לחקר האמת, כפי שנטען בעלמא בבקשה, וכי ישנו הצדק מיוחד להיעתרות לבקשה.

6.מלבד האמור לעיל, הרי שהנסיבות המתוארות מובילות למסקנה, כי לבד מהעדר קיומו של צידוק משפטי ועובדתי להתרת הגשת הראיה המבוקשת, עלולה היעתרות לבקשה עתה לגרום לנאשמים לעיוות דין, בבחינת פגיעה ביכולת התגוננותם, ע"י פגיעה ביכולת התייחסותם לראיה נשוא הבקשה, לאור השלב בו מצויה הקובלנה, שלא לדבר על פתיחת שלב הראיות מחדש ועיכוב משמעותי נוסף בהכרעת הדין נשוא תיק זה.